העברת הדיון לביהמ"ש בפתח-תקווה בשל חוסר סמכות מקומית לדון בתביעה

1.         לפניי בקשה לדחיית התובענה בשל טענה כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית.

2.         המבקש - תושב העיר פתח-תקווה, פרסם מודעה למכירת מזגן משומש באתר אינטרנט. המשיב - תושב העיר אילת, ראה את המודעה, יצר קשר עם המבקש, הגיע לביתו ורכש ממנו מזגן יד שנייה בסכום של 1,300 ש"ח. לאחר מכן הוביל המשיב את המזגן במכוניתו לביתו.

2.         לאחר מספר ימים, הפעיל המשיב את המזגן וגילה נזילת מים הנובעת ממנו. המשיב יצר קשר עם המבקש אך האחרון טען כי אינו אחראי לתקלה זו. המשיב הזמין טכנאי אשר אבחן סדק באמבטיית הניקוז של המזגן.

3.         המשיב סבר כי המבקש פעל בחוסר תום לב כאשר נמנע מלהציג בפניו את מצבו האמיתי של המזגן ושלח מכתב דרישה לפיצוי בגין נזקיו. משלא התקבלה תשובה למכתבו, הוגשה התביעה בסכום של 4,500 ש"ח.

4.         המבקש טוען להעדר סמכות מקומית לבית משפט זה, משום מקום מגוריו בעיר פתח-תקווה ונוכח שמכירת ומסירת המזגן התבצעו בעיר פתח-תקווה.

5.         המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי מדובר בעסקה שבוצעה באמצעות האינטרנט, מקום בו פורסם דבר מכירתו של המזגן ומקום בו נכרתה העסקה בין הצדדים. עוד מוסיף המשיב כי האינטרנט הינו "חסר מקום", כך שהסמכות לדון בתובענות העוסקות בעסקאות אינטרנט הינה "כלל מדינית", וניתן להגיש את התביעה בכל בית משפט שיחפוץ, לרבות זה הקרוב למקום מגוריו.

6.         הוראות תקנה 3  לתקנות סדר הדין האזרחי התשמד 1984 [[להלן: "התקנות"] קובעות כי:

3.    (א)  תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1)       מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)       מקום יצירת ההתחייבות;

(3)       המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)       מקום המסירה של הנכס;

(5)       מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים...".

7.         סלע המחלוקת בין הצדדים נעוץ בשאלות בדבר מקום יצירת ההתחייבות ומקום המעשה או המחדל בגינו הוגשה התביעה.

8.         בתי משפט השמיעו דעות חלוקות לעניין הסמכות המקומית מקום שמדובר בתביעות כנגד נתבעים הפועלים באמצעות משווקים, סוכנויות שונות, באינטרנט ואף בטלפון. דומה כי הדעה הרווחת היא כי נתבע המבקש להגיע ללקוחות בכל רחבי הארץ ולקשור עמם עסקאות, אינו יכול להשמע בטענה של כי מקום התדיינות צריך להיות בבית משפט מסוים דווקא.

9.         לא כך הם פני הדברים במקרה דנן. מרבית האסמכתאות העוסקות בעניין, גם כפי שהובאה גם על ידי המשיב, נוגעת בחברות המציעות את מרכולתן באתרי אינטרנט, כשבאותם אתרים ניתן אף לבצע את הרכישה, כדי השלמת העסקה.

10.        במקרה שלפניי, מדובר על מודעה שפורסמה באתר אינטרנט לממכרים מיד שנייה, אשר אינה שונה במהותה מפרסום מודעה בעיתון. פעולת הרכישה אינה מתבצעת באתר האינטרנט והיא אף לא בוצעה בגדר עסקה טלפונית.

יתרה מכך, השתלשלות האירועים כפי שתוארה על ידי הצדדים, מחזקת את טענת המבקש לפיה אין המדובר במקרה דנן ברכישה באמצעות האינטרנט. המשיב ראה את המודעה למכירת המזגן באתר האינטרנט ויצר קשר טלפוני עם המבקש, וביקש ממנו פרטים אודות המזגן. לב העסקה המדוברת נעוץ ביום שלאחר מכן, מועד בו הגיע המשיב לבית המבקש, מקום בו נכרתה העסקה ושולמה תמורת המזגן.

11.        סברתי כי למרות הפיחות שחל בשאלת הסמכות המקומית, אין לאפשר מצב לפיו כל תביעה בעלת נגיעה זעומה לאינטרנט, תגרור הגשת תביעות בכל בית משפט באשר הוא. ההלכות אליהן הפנה המשיב נוגעות בהיבט הרחב של סוגיית האינטרנט ולא ניתן לראות בהן את התאימות המתבקשת למקרה שלפניי.